סולריס סוככים בע"מ נ' עיריית ראש העין

החלטה

לפניי בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: "החוק ").

רקע

המבקש הגיש ביום 27.1.13 בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה שבה טען כי המשיבה גובה מחברי הקבוצה ריבית פיגורים בשיטת "ריבית דריבית" בניגוד להוראות חוק הרשויות המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980.

ביום 24.4.13 הודיעה המשיבה על חדילה מגבייה. בהתאם לסעיף 9(ב) בחוק, נדחתה בקשת האישור והוריתי לצדדים להגיש סיכומים לעניין פסיקת גמול ושכר טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות המבקש –

יש לפסוק גמול למבקשת בסכום של 35,000 ש"ח, שכר טרחה לבא כוח המייצג בסכום של 160,000 ש"ח וכן סכום של 14,040 ש"ח בגין הוצאות הכנת חוות דעת הכלכלן שצורפה לבקשת האישור (להלן: "חוות דעת המבקשת").

שיקולי תשומה - בקשת האישור הוגשה בטרם ניתנה החלטת בית המשפט בת"צ (מח'-מרכז) 52342-07-11 בית אגמי נ' עיריית ראשון לציון (27.3.13) (להלן: "עניין אגמי") במסגרתה אושרה בקשת אישור בעילה זהה לעילה שבענייננו;

על אף שהוגשו מספר רב של בקשות אישור כנגד רשויות שונות בעילה דומה, רשויות שונות והמשיבה בכללן עדיין ממשיכות בגביית היתר;

המשיבה המשיכה בגבייה שלא כדין משך שנים בטרם הוגשה בקשת האישור על אף קיומן של תביעות דומות שהוגשו כנגד רשויות רבות אשר בחלקן הוגשו הודעות חדילה;

תחום עיסוקה של בקשת האישור, המיסוי המוניציפאלי, הוא תחום מורכב הדורש התמחות מקצועית וספציפית. להגשת בקשת האישור נדרשו הפקת תדפיסים מהמשיבה, התחקות אחר שיטת ההצמדה וצבירת הריבית. ת"צ (מח'-י-ם) 10451-06-11 גנץ נ' עיריית ירושלים היא דוגמה לטעות בזיהוי גביית היתר על ידי עורכי דין מנוסים המלווים בכלכלנים. באותו מקרה הסתבר בניגוד לנטען בבקשת האישור שם שעיריית ירושלים כלל לא גבתה בשיטת ריבית דריבית;

כל תובענה ייצוגית ובפרט כנגד רשות ציבורית כרוכה בסיכון רב (מפנה לפסיקה בית המשפט העליון שאישר הטלת הוצאות על התובע בסכום של 100,000 ש"ח);

בגין חוות דעת הכלכלן שצורפה לבקשת אישור שולם סכום של 14,040 ש"ח (כולל מע"מ). יש לפסוק בגין הוצאה זו החזר נפרד מהגמול לתובע על מנת שלא לעודד תובעים פוטנציאלים להגיש בקשות אישור שאינן מבוססות וללא צירוף חוות דעת;

שיקולי תפוקה –על פי חוות הדעת המשיבה גבתה ביתר סכום של 897,818 ש"ח לתקופה של 24 חודשים. התועלת לקבוצה כוללת גם את התועלות העתידית (עע"מ 8867/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (בס' 33));

החדילה מהגבייה חסכה לציבור התושבים במשיבה סכום של כ-440,000 ש"ח בשנה למשך שנים. לפי תצהיר גזבר המשיבה, בשנת 2013 בוצעה השבה בפועל בגין החיובים שנגבו בפועל לתקופה שמיום 1.1.13 ועד 24.4.13 בסכום של כ-139,300 ש"ח וזאת בעקבות הגשת בקשת האישור. תועלת נוספת נובעת משמיטת "חובות עבר"– חובות משמעותיים ביותר שכן ככל שגילו של החוב גדל כך גדל רכיב הריבית דריבית.

הקופה הציבורית –נפסק בבית משפט מחוזי כי נוכח ההטבה שהמשיבה ניצלה לפי סעיף 9 בחוק אין להביא את שיקול הקופה הציבורית בחשבון פעם נוספת.

תמצית טיעוני המשיבה –

שיקולי תשומה –חוות דעת המבקשת נערכה בהסתמך על נתונים השוואתיים לעיריית תל אביב שמאפייניה שונים מהמשיבה, עיריית ראש העין;

הגבייה העודפת היא לכל היותר כ-170,000 ש"ח ל-24 חודשים שקדמו להגשת בקשת האישור: בשנים 2011 ו-2012 נגבו תשלומי פיגורים בסכום של כ-13 מיליון ש"ח בלבד שהם כ-31% מהסכום שבחוות דעת המומחה. סכום זה כולל את הקרן, הפרשי ההצמדה, הריבית והריבית דריבית. הקרן מהווה לפחות 50% מהסכום הנ"ל. הריבית דריבית הנגזרת מהיתרה (כ-6.5 מיליון ש"ח) לפי הנחת המבקשת (שיעור של 1.07% מסך הריבית שנגבתה) מסתכמת בכ-140,000 ש"ח. בהתאם לדו"ח הכספי לשנת 2011 החיובים הנוספים במהלך השנה השוטפת הכוללת ריבית והצמדה מסתכמים ב-1,366,000 ש"ח. גם בהנחה שהסכום מורכב מריבית בלבד, סכום הריבית דריבית מסתכם ב-14,616 ש"ח לכל היותר (1.07% מהסכום של 1,366,000 ש"ח) ולשנתיים 29,323 ש"ח. כך שבשנים 2011 ו-2012 יחדיו גביית היתר הסתכמה בכ-170,000 ש"ח;